1ובלשון אחר הוזכרה שמועה זו בסוגיא זו שבאין לה פצימין כולם מודים שפסולה וביש לה אביי מכשיר מתורת לבוד ורבא פוסל ולשיטת גדולי הרבנים רבא פוסל הואיל והפצימין לאו לסוכה עבידי ולשיטתנו מה שהכשיר אביי מתורת לבוד פירושו שרואין את הלחיים כלבודים ונעשו דופן שלם אף לחול ולרבא אין לחיים מכשירים מיהא בחול וגדולי המפרשים סוברים בלשון זה האחרון שלאביי כשרה דוקא בשבת שבתוך החג ולרבא פסולה אף בשבת ונתנו טעם לדבריהם שאין זה דומה ללחי שהתרנוהו מיהא בשבת שבסיכך על גבי מבוי על פתח מבוי מבפנים סיכך והלחי דופן למבוי אבל זה על פתח אכסדרה מבחוץ סיכך ודיים ללחיים להיות דופן לאכסדרה מתוכה עם שאר הכשר דפנות לטלטול החצר אבל לא להכשר סוכה ודברים זרים הם אע"פ שהראו עצמם כמשתבחים בהם ומ"מ הלכה כלשון ראשון ואליבא דרבא ולדעתנו הוכשרה בלחיים אף בחול וכל שכן לשיטת גדולי הרבנים בפצימין פחות משלשה אלא שהדברים נראין כדעתנו ושיטת גדולי הפוסקים ומה שציירו בה ולשון גדולי המחברים בשמועה זו נראה להדיא כשיטתנו כמו שכתבנו בעירובין פרק גגות:2ולחיים אלו בין נראין מבפנים ושוים מבחוץ בין בהיפך כשרים ופירוש נראה מבפנים ושוה מבחוץ או נראה מבחוץ ושוה מבפנים הוא בלחי היוצא מן הכותל בעצמו כגון שקצר בעובי הכותל עד שמתוך קצורה נראה אותו היוצא כבליטה ואותה בליטה נקראת לחי ולפעמים שוה מבפנים ומגרעת שלה מצד חוץ ושוה מבפנים ונראית לעומדים בחוץ ולא לעומדים בפנים כגון זה ולפעמים הבליטה נראית מבפנים ושוה מבחוץ ונראית בפנים ולא בחוץ כגון זה וכמה קשה לפרש דבר זה לשיטת גדולי הרבנים עד שהם צריכים להוציאה מכלל ענין השמועה ולהעמידה כשהיו לה שתי דפנות דעריבן והשלישית סמוכה לאכסדרה והיה צריך בה לטפח שוחק ולהעמידו בפחות משלשה או לפס ארבעה ולא היה רואה בה לא פס ארבעה ולא טפח שוחק בפחות משלשה הכל כמו שכתוב בפירושיהם ואף בזו אין דבריהם מתישבין שאם בפס ארבעה ומשהו האיך אפשר לפס ארבעה ומשהו שלא ליראות בפנים והלא צריך הוא לעמוד ברוח שלישי ומשוך כלפי משכו של רוח ואם פס של טפח שוחק אף הוא צריך לעמוד במשכו של רוח בפחות משלשה אלא שעיקר הדברים כמו שכתבנו:3פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומ"מ פי' בגמ' בלשון זה הרבה ענינים וכלם הלכה פסוקה הראשון קנים היוצאים אחורי הסוכה כגון שעשה שלש דפנות מערב וצפון ודרום וסיכך עליהם ונכנס בה מצד מזרח וקני הסכך משוכים אחורי דופן אמצעי של מערב כשיעור הכשר סוכה והרי זו סוכה אחרת שכל שאחורי הסוכה ודופן מפסיק ביניהם אינו מסוכה זו אלא סוכה אחרת היא וכל שעשה לה שלש דפנות וצלתה מרובה מחמתה כשרה אע"פ שסיכוך זה ר"ל קנים היוצאים לא נעשה לשם אותה סוכה אלא לשם הסוכה הגדולה שהם יוצאים ממנה שהרי מ"מ תחלת עשייתו לצל הוא:4והשני שקנים אלו יוצאים לפני הסוכה לצד המזרח ואותו צד אין בו שום פתח ולא שום גיפוף לדונו כפתח עד שיפסיק בין סוכה זו לקנים היוצאים ממנה ממשך הדפנות ואילך וכל שדופן אחת נמשכת כשיעור יציאת הקנים הרי הוא מכלל הסוכה וישנים תחתיהם כגון זה אע"פ שדופן הנמשך לא כוונו בו להכשיר עד שנדמהו לפס ארבעה שהוא בא להכשיר אעפ"כ אין אומרין סכך בפני עצמו הוא ואין בו אלא דופן אחת אלא בכלל הסוכה הוא כדין שלישית אפי' טפח ומ"מ אם היה צורת פתח מצד רביעי יראה שהוא מפסיק אע"פ שכבר יש לה שלש דפנות כהלכתן ואין צורך לצורת פתח:5והשלישי הוא שפירשו פסל היוצא מהכשר סוכה ר"ל שחמתו מרובה מצלתו אם מצד שבאותו רוח אין בו שום דופן שיגין אם לסבה אחרת ובא ללמד שאע"פ שיש בסוכה חלק ממנה כגון רביעיתה או שלישיתה שחמתו מרובה מצלתו הואיל והסוכה בכללה צלתה מרובה אין פוסלין בה אף אותו חלק שחמתו מרובה מצלתו ואפי' היה בו הכשר סוכה:6והרביעי הוא שפירשו סכך היוצא מתורת סוכה ר"ל שאינו ממין סכך כשר ואמר שכל שהוא בפחות משלשה כשר אף בקטנה ונידון כסוכה ר"ל להשלים בו שיעור שבעה ובא ללמד שאע"פ שהוא פסול בעצמו מצטרף הוא להשלים את השיעור כדין האמור בטיט הנרוק ר"ל שראוי להריקו מכלי לכלי כמים עכורים שהטובל בו לא עלתה לו טבילה והוא משלים את המקוה לשיעור ארבעים סאה ואע"פ שאף באויר כן זה מצטרף וישנין תחתיו ואויר מצטרף ואין ישנין תחתיו ויש חולקין בזו כמו שכתבנו למעלה:7המשנה התשיעית והוא מענין החלק השני העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירים אמר הר"ם כמין צריף הוא כזאת הצורה שפסל ואם יש לה גג טפח כזאת הצורה ונקרא בערבי מכנס והלכה כר' אליעזר אם הכותל גבוה טפח כזה כשרה:8אמר המאירי העושה סוכתו כמין צריף והם סוכות שציידי עופות עושים רחבות מלמטה ומתחדדות למעלה עד שאין בחדודם שום גג כגון זה שסמכה לכותל כגון זה פסולה שהרי אין לה גג וחכמים מכשירים ונתהפכו בדברים בגמרא לומר שר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין והלכה כחכמים כמו שביארנו ומ"מ פי' בגמ' שאף לדעת הפוסל אם עשה לה גג טפח כשרה כגון זו וכן בסמוכה לכותל אם הרחיקה מן הכותל טפח כגון זו או שהגביהה מן הקרקע טפח בלא שיפוע כגון זו שדנין בה כאלו בגובה טפח ויש אומרים כן אפי' בשאותו גג הטפח אויר כדרך הגביהו מן הקרקע טפח שאין באותו הטפח כלום אלא מפני שאין השפוע שפוע גמור ונידון כגג וכדופן וצריך שתדע שסוכה זו שמכשירין אותה בגג טפח דוקא בשיש בדפנות שיעור דופן ושיעור השלמת שיעור הסכך והוא שיעור ששה עשר טפחים עשרה לדופן וששה להשלמת רוחב הסכך שאע"פ שאין באותו טפח אויר הרי הוא כלבוד הא בפחות מכן פסולה שהרי אין בה שיעור וכן צריך שיהא הכל סכך כשר או שיהא מיהא מעשרה ולמעלה שבעה טפחים שבה עם טפח הגג סכך כשר ומכאן אתה למד שאם עשה את הדפנות כהלכתן וסיכך עליהן כמין צריף מעוקם כעין גג כגון זו שכשרה אלא שאין הדבר נאה שלא לטעות בה עמי הארץ וכן מאחר שאתה צריך לשיעור אם סיכך באשרה של ישראל פסולה דכתותי מכתת ואף בדפנות כן ואע"פ שבלחי הכשירו לחי אינו צריך שיעור לרחבו אבל דפנות צריכות שיעור לרחבן כמו בגבהן ויש חולקין אף בלחי ומ"מ לדעתנו כל שאנו אומרים כתותי מיכתת אין דנין את הדבר כמו שאינו אלא כמי שהוא תל עפר וא"כ בדפנות כשר ובסכך מיהא פסול וכבר כתבנו בדין זה מה שראוי ממנו לענין לחי וקורה בעירובין בפרק ראשון ובפרק חלון:9זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתגלגל עליה בגמרא מענין הישן בכילה בסוכה כבר ביארנוהו ולא נתחדש עליה עוד בגמרא דבר:10המשנה העשירית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר מחצלת של קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ר' אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאוה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה אמר הר"ם מחלקת ר' אליעזר וחכמים במחצלת כי תנא קמא סבר סתם מחצלת קטנה לשכיבה וסתם מחצלת גדולה לסיכוך ולפיכך אמר עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ענין זה כי סתמא לעולם לסיכוך עד שיתבאר שהיא לשכיבה ואמר ר' אלעזר ולסיכוך מסככין בה הוא במחצלת קטנה שסתמה לעולם לשכיבה עד שיתבאר שהוא לסיכוך ור' אליעזר אומר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ואין הלכה כר' אליעזר:11אמר המאירי מחצלת של קנים וכו' פי' בגמ' לדעת פסק בין בשל קנים ושל חילת שהם קשים לשכיבה בין בשל שיפא או של חלף או גמי שהם רכים ושל חילת הוא עשב גדול וארוך שהקלח שלו עבה ואמר שאם מחצלת זו קטנה ר"ל בכדי שכיבה לבד סתמה לשכיבה ומקבלת טומאת מדרס לכשישכב בה הזב שהרי כלי המיוחד לשכיבה הוא וכל שכן בשאר הטומאות דכלי בעינן בהו אבל מיוחד לשכיבה או לישיבה לא בעינן בהו ואין מסככין בה עד שיעשנה בפירוש לשם סכך ואם היא גדולה סתמה לסיכוך ואינה מקבלת טומאת מדרס שאינה מיוחדת לשכיבה ולא בשאר טומאות שהרי הן פשוטי כלי עץ שאינן כלי ומסככין בה אא"כ עשאה בהדיא לשכיבה ואם יש לה קיר בסביבותיה אפי' גדולה אין מסככין בה שהרי היא ככלי קיבול ולי נראה אף בשאין השפה בארבע רוחותיה אלא משני ראשי הרחב כעין שלנו שאותה שפה עושה אותה כלי ואפי' ניטל הקיר שלה מפני שהיא כבלאי כלים ואין חילוק בדין מחצלת בין שהיא עשויה גדילים ושרשרות והיא הנקראת בגמרא בסוגיא גדולה בשרו"ק הוא"ו ובין שהיא ארוגה אע"פ שהארוגה חלקה יותר ונוחה לשכיבה אלא הכל תלוי או בנעשית לשכיבה או בסתמא לשכיבה הן לקבל טומאה הן שלא לסכך בה וקצת גאונים כתבו שבזמן הזה שעושין תקרה במחצלת של קנים הקרויה קאניס ונותנין עליהם מעזיבה אין מסככין בהם ודנין בהם גזרת תקרה וכן המנהג ואף לי נראה טעם אחר לאיסור הואיל ועשויים למחיצה וכן לקלוט בהם את התבואה תורת כלי עליו וכבר אירע בנרבונאה שסיכך בו אחד וגערו בו הרבה ולא הניחוהו לצאת בה כמו שכתבנו למעלה:12וכן צריך להזהר מתורת בלאי כלים שלא לסכך בארכות המטה או בכרעים שלה אפי' נאבדו או נשברו קצתם אע"פ שאין ראויות עוד להתחבר וכן בלוחות של כלי היין הקרויות דוגאש בלע"ז שהרי כל אלו בלאי כלים הן וכן כל כיוצא בזה:13וכלי קבול שפסלנו לסיכוך דוקא במה שקרוי קבול לענין טומאה ומעתה הקנים אע"פ שיש להם בית קבול טהורות ומסככין בהם שהרי סתומים הם במחיצות הפנימיות המפסיקות בין פקק לפקק ולא עוד אלא אפי' חתכם לקבלה כגון להתקינה ליתן בה כחול והדומה לו עד שיסיר אותם המחיצות בכונת קבלה וזהו שאמרו בי"ו של כלים שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא כל הכוכי שלה ופי' כוכי אותם המחיצות הנעשות בכוונת הקלטת הכחול לשם הא כל שנעשה כן בכוונת קבול ודאי מקבלות טומאה ואין מסככין בהן:14זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:15לענין ביאור הסוגיא זו שאמרו הא גופא קשיא וכו' ותירץ הא בגדולה הא בקטנה כלומר מחצלת גדולה עשאה לשכיבה וכו' הא סתמא לסיכוך ומה שאמר בסיפא עשאה לסיכוך פירושה בקטנה כלומר ובקטנה עשאה לסיכוך מסככין בה הא סתמא לשכיבה והקשה מיהא לר' אליעזר דקאמר אחת גדולה ואחת קטנה דמשמע דעשאה לשכיבה ועשאה לסיכוך אתרוייהו קאי וא"כ קשיא סתמיהו ותירץ רבא בגדולה כ"ע לא פליגי דסתמא לסיכוך ובקטנה פליגי דלתנא קמא סתמא לשכיבה ופירוש דבריהם גדולה עשאה לשכיבה וכו' הא סתמא לסיכוך ומה שאמר בסיפא לסיכוך מסככין פירושה בקטנה הא סתמא לשכיבה וכדפרישנא ר' אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה וכו' הא סתמא לסיכוך ודאי דקאמ' בתר הכי עשאה לסיכוך לאו למידק דסתמא לשכיבה אלא הכי קאמר הא סתמא הרי הוא כמי שעשאה לסיכוך והקשה לר' אליעזר אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה דאקטנה הוא דאיצטריכינן לשמעתיה והלכך הוה ליה לאקדומה וסוגיא בעלמא היא דבכמה דוכתי אשכחן דמקדים להא דפשיטא ליה וכמו שאמרו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין וכן בכמה מקומות עד שגדולי הרבנים מחליפים גרסת משנתנו לשנות בה אחת קטנה ואחת גדולה ולהקשות בה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה להקדים את הפשוטה לו ואין צורך בכך מטעם שכתבנו ועוד שאף לדרך זה אתה יכול לפרש אחת קטנה מיבעי ליה שעשייתה לשכיבה מחוורת יותר והדר מקשי ליה דהא בברייתא פליגי רבנן ור' אליעזר אסתמא ואגדולה לחוד ור' אליעזר מחמיר בה ותירץ רב פפא דבקטנה כ"ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ובגדולה הוא דפליגי דלתנא קמא סתמא לסיכוך ולר' אליעזר סתמא לשכיבה ופי' דברי חכמים גדולה עשאה לשכיבה וכו' הא סתמא לסיכוך ור' אליעזר אחת גדולה ואחת קטנה סתם עשייתן לשכיבה והרי שהקדים את הגדולה שהוצרך ללמדה יותר: